פרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון י-ם בע"מ נ' חסקי ואח' - פסקדין

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר.

אליבא דמבקשים, האיחור בהגשת הבקשה נובע מטעמים אשר אינם תלויים בחייבים, אלא בלשכה לסיוע משפטי. בנוגע לטעמי ההגנה נטען כי המדובר הוא בשיק אשר נמסר למשיבה כבטוחה להבטחת תשלום שכר הדירה. עוד צוין כי שכר הדירה הועמד על סך של 254 ₪ לחודש בין המשיבה והמדינה, אך בשנת 2009 הסכום נקבע מחדש על סך של 2,809.40 ₪ בעקבות הערכה מחדש של כושר ההשתכרות של המבקש. לאחר הגשת הערעור ניתן למבקשים הנחה בסך של 25% ושכר הדירה הועמד על סך של 2,107.05 ₪. לטענת המבקש כפי שעולה מתצהירו נקבע כי שכר הדירה יעמוד על הסך שנקבע לעיל ולא יעלה כתלות במדד או מטעמים אחרים. הואיל והמשיבה החלה לגבות ביתר וללא הצדקה אזי שהמבקשים לא חבים למשיבה מאומה. משכך, לא הייתה רשאית המשיבה להגיש את השיק לביצוע. יוער כי במקביל מתנהל הליך באותו עניין אשר תלוי ועומד. (11043-06-10).

המשיבה התנגדה לבקשה להארכת מועד וטענה, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, כאשר אין בבקשה כל עילה המצדיקה הארכת המועד שהרי לא מדובר בטעם מיוחד כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. המשיבה דחתה את טענות ההגנה של המבקשת. לשיטתה, מדובר בטענות זהות כפי שעולה מן ההליך המקביל והגנת המבקשים הינה הגנת בדים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, העובדה שבקשה מפורטת להארכת מועד הוגשה אך ביום 1.2.11, הרי שההתנגדות הוגשה לאחר המועדים הקבועים בדין. בהינתן והמועד להגשת התנגדות הינו מועד שנקבע בחיקוק, נדרש טעם מיוחד על מנת להאריכו.

בשאלת הארכת המועד נכתב רבות ועל אף שההתנגדות הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין ואין להקל ראש בזכויות המשיבה בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליה הדיוניים של המבקשת. לעניין האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות נפסק, כי:

"המשיבה לא זכתה בפסק דין לאחר התדיינות בבית המשפט. המדובר בהליך של ביצוע שטר שהינו בבחינת פסק דין על תנאי, כאשר התנגדות הינה ההזדמנות הראשונה של החייב להציג את הגנתו כנגד ביצוע השטר, ולפיכך, בדומה לשיקולים בעת ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, יש לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של בעל הדין (ולבחון את סיכויי הגנתו) ופחות לאינטרס הזוכה בסופיות הדיון" (הדגשה במקור)(ער (קריות) 23-07 אחים רחמני בע"מ ואח' נ' טמבור בע"מ. פורסם בנבו. ניתן ביום 13/04/09).

בנוסף, יש מקום ליתן עדיפות לדיון המהותי על פני הפרוצדורה:

" בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף בלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין ולהביא לאכיפת שלטון החוק.

יתרה מזאת, בית-המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמאליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית-המשפט להוסיף ולבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך-כלל ראוי הוא כי בית-המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על-ידיו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית-המשפט" (רע"א 1958/00ב אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על ואח', פ"ד נה(5) 43, 47).

הדרישה בפסיקה ל"טעם מיוחד" הוגמשה מקום בו מדובר בהליך בפני הערכאה הדיונית להבדיל משלב הגשת ערעור. סבורני כי בתנאים שיפורטו להלן, אל לה לפרוצדורה לבוא על חשבון הדין המהותי ואין מקום לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקשים, בעיקר כאשר ניתן להבטיח את זכויות המשיבה ולפצות את המשיבה בהוצאות בגין התנהלות זאת:

"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל-דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל-דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל-הדין האחר, ועל בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף הענין, ולא רק לאי-נוחות נוהלית" (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477, 479).

יפים לענייננו דברי כב' השופט דרורי, אשר אומנם עסק בנושאים דיוניים שונים מהנושא שבפניי, אולם דומה כי העיקרון העולה מהם יפה גם לסוגיה שעל הפרק:

"הרצון לנהל משפט באופן יעיל ומהיר חשוב הוא, אולם יש לזכור כי סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת היעד של עשיית משפט צדק, ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. על כן, בנסיבות אלו, אין מקום למנוע מהמשיב לקבל את יומו בבית המשפט ולהתגונן בפני תביעה על סכום כסף לא מבוטל, וזאת אך ורק בשל איחור, שאינו איחור משמעותי מאוד, בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה" (בר"ע (מחוזי י-ם) 756/05 בנק סטנדרט צ'רטר בע"מ נ' ויסאם מוסא מוחמד אבו אלהווא, פורסם בנבו. ניתן ביום 12/06/06).

לגופן של טענות, עם השבת אישורי המסירה ללשכת ההוצאה לפועל, מעודכנים אישורי המסירה בתיקים רטרואקטיבית, בהתאם למועד ההמצאה המופיע על גבי האישור. מכאן, שעל אף שעל המבקשת היה לפעול בהתאם להוראות הדין, כמפורט על גבי האזהרה, ולא להסתמך על שטרם עודכן מועד המצאת האזהרה בתיק, יתכן שטענה כאמור אכן הושמעה באזני המבקשת וגרמה להטעייתה

באשר לטעמי ההתנגדות, המבקשים הכחישו את החוב הנטען וטענו כי המשיבה פעלה בניגוד לאשר סוכם בין הצדדים ועל כן לא הייתה ראשית לגבות ביתר את תשלומי שכר הדירה, אשר הובילו להגשת שיק הביטחון לביצוע ביום 13.6.10. בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון ביום 16.8.12 נפסק כי בין יתר השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בבקשה להארכת מועד יש לבחון את גם שאלת סיכויי ההליך:

"הנה כי כן, הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת. לשם הכרעה בה יש "לפזול" אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכויו הלכאוריים. שאלת סיכויי ההליך העיקרי משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד. התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא, במקרים מסוימים, לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש" (רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח ביצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ. פורסם בנבו, ניתן ביום 16/08/12).

גישה זו אף מצאה את ביטויה בפסק דין נוסף שניתן אך לאחרונה בבית המשפט העליון (רע"א 4538/11 מיטל צמח נ' דוד גבאי. פורסם בנבו, ניתן ביום 03/01/13).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את משך האיחור ואת סיכויי ההליך, הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו קיימים נימוקים המטים את הכף לטובת קבלת לבקשה להארכת המועד וההתנגדות:

"כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על-ידי האמצעי של פסיקת הוצאות. זו הדרך המתאימה שעל בית-המשפט לנקוט בה ובלבד, כאמור, שלא יהא בכך משום עשיית עוול לצד השני, כי אין מתקנים עוול בעוול. אילו כך נהגו בתי-המשפט באופן שיטתי היו פוסקות התנגדויות הסרק הבלתי-מוצדקות מצד עורכי-הדין בעניני נוהל, שמטרתן לנצל עד הסוף כל שגיאה או צעד מוטעה של הצד השני, אף כי לא היה בהם כדי לפגוע באופן ממשי במתנגד או להצר את צעדיו בהצגת ענינו הוא במשפט" (ע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477, 479).